ציורים מפתיעים

מה ניתן ללמוד?
הנייר הומצא בסין במאה השנייה לפני הספירה. אולם השימוש בנייר לניקיון התחיל כנראה רק במאה ה14 לספירה (לפני כ650 שנים בלבד) לפני זה, בני האדם השתמשו באמצעים אחרים ומגוונים לניקוי.

ברומא העתיקה למשל, השתמשו בספוג ים שהיה נשטף במי מלח בין שימוש לשימוש. תרבויות אחרות נעזרו בצדפות, אבנים, קלחי תירס ועוד פתרונות יצירתיים אחרים.
עם חלוף הזמן עלה השימוש בחומרים רכים יותר כמו צמר ובדים (בעיקר בקרב העשירים)
רק באמצע המאה ה19 פותח לראשונה נייר הטואלט ועם הזמן הפך להיות נפוץ יותר ויותר. בתחילה נייר הטואלט היה גס ומחוספס וזכה לכינוי נייר זכוכית. ורק לפני כ60 שנה החלו לייצר נייר רך יותר.

את נייר הטואלט מייצרים מעצים ומעץ אחד ניתן להפיק כ720 גלילי נייר ומשפחה ממוצעה צורכת כ300 גלילי נייר טואלט בשנה.

חלק גדול מהסיבה שבגללה נייר טואלט אטום הוא בכלל בגלל חומרי מילוי מינרליים שכלואים בין סיבי התאית מהן עשוי הנייר. גבישי חומרי המילוי נראים אטומים בגלל תופעת שבירת האור, בין גבישי חומר המילוי יש אוויר,  לאוויר מקדם שבירה שונה מזה של חומרי המילוי ולכן כאשר האור עובר בין חומר אחד לשני הוא משנה את כיוונו או במילים אחרות נשבר. כאשר אנו מרטיבים את הנייר מים ממלאים את הרווחים בין הגבישים ובין סיבי הנייר, למים מקדם שבירה דומה מאוד למקדם השבירה של גבישי חומר המילוי ולכן האור אינו משנה את כיוונו בצורה משמעותית ומצליח לעבור דרך נייר הטואלט ובחזרה ללא שינוי כיוון. מסיבה זו הנייר הופך שקוף. סיבה נוספת היא שהתאית שממנה עשוי הנייר היא חומר שסופג מים, כאשר התאית סופגת את המים היא מתנפחת  והופכת לפחות צפופה וכך האור יכול לעבור דרך הנייר בייתר קלות.