פעם היה ילד קטן ושמו שון

שון ראה את כל מה שהוא רוצה כי היו לו עיניים נהדרות, אבל שון החמוד לא ידע שהעיניים שלו מבלבלות אותו כל הזמן.

למשל, כשהוא נסע לסבתא שלו, הוא ראה בתים קטנים קטנים מרחוק ואז כשאמא שלו המשיכה לנסוע והוא הגיע קרוב לבתים האלו, הוא ראה שהם ענקיים.

שון חשב לעצמו “איך יכול להיות שהעיניים שלי ראו בתים קטנים ופתאום הם גדולים”. שון הבין שכשהוא רואה מרחוק משהו אז הוא חושב שזה באמת קטן אבל זה לא כל כך קטן, זה יותר גדול ממנו.

האם אתם יודעים שהעיניים שלנו הן לא תמיד מראות לנו את האמת?

וגם האוזניים שלנו הן לא תמיד שומעות את האמת

לפעמים ילד שומע דברים מוזרים וזה בעצם סתם צליל שנשמע מרחוק

ולפעמים ילד שומע מישהו צוחק עליו והוא נעלב מאוד אבל בעצם הוא לא שמע טוב והילד השני בכלל לא צחק עליו. הוא פשוט שמע בדיחה של חבר שלו.

אז אני חושב שהרגש הכי לא נכון זה להיות עצובים כשמישהו בכלל לא עושה לכם כלום

אבל לכעוס זה קצת בסדר, תסמכו עלי Jimg_1947

כששון היה בדרך חזרה מסבתא שלו, הוא לקח את משקפי המציאות המדומה ואמא שמה לו סרט של דינוזאורים.

שון התרגש מאוד כי הוא הרגיש שהוא חי בתוך העולם של הדינוזאורים ושהפעם העיניים שלו לא עובדות עליו.

שון מאוד אוהב את הדינוזאורים. במיוחד את דיפלודוקוס בגלל שזה דינוזאור עם צוואר ארוך מאוד, הכי ארוך מכל הדינוזאורים. וגם את סטגוזאור כי יש לו קרניים.

ואז אמא שלו אמרה לו “היי, הדברים האלו מאוד קטנים אולי נלך ללטף שם איזה בואש קטן”

“לא, אמא זה לא קטן בכלל, זה ענקי!” הוא אמר לה

ושניהם צחקו מאוד

שון ואמא שלו הגיעו הביתה וכשהוא יצא מהאוטו הוא הוריד את המשקפת והבין שגם הפעם העיניים שלו לא הראו לו את האמת ושהוא בכלל לא מוקף בדינוזאורים.

והם עלו הביתה עייפים ושמחים

הסוף.

מתאים למארז – משקפי מציאות מדומה. לפרטים נוספים על המארז לחצו כאן>>

Advertisements