ביום ההולדת האחד עשר  של דנה לבשה כל מחלקת הילדים חג, התקשטה בהמוני בלונים, סרטים צבעוניים ופרחים והתמלאה שולחנות עמוסים כל טוב. עוד יותר בלט קרנבל הראשים הגדול – מופע ססגוני עליז של המון כובעים, מטפחות ראש ובנדנות שנישאו על ראשי כל המשתתפים, גדולים כקטנים.

שבוע לפני כן ערכה רות, אמה של דנה, שיחות עדכון והתייעצות עם צוות בית הספר. דנה נעדרה מהלימודים מתחילת השנה, לאחר שבחופש הגדול האחרון אובחנה אצלה מחלת הסרטן, והיא נזקקה לניתוח דחוף, שאחריו נשארה בבית החולים לאשפוז ממושך. מפעם לפעם שוחררה לביתה להפוגות קצרות, אבל רוב הזמן הייתה צריכה להישאר בבית החולים לצורך בדיקות וטיפולים מורכבים בהשגחה רפואית צמודה.

אחרי כחצי שנה של היעדרות מבית הספר התגעגעה דנה מאוד לחבריה לכיתה, ובמיוחד לשלוש חברותיה הטובות ביותר: לילך, מאיה ונאווה. הן קפצו אליה מדי פעם לביקור, אבל הביקורים היו חפוזים, בין טיפול לטיפול, ולפעמים דנה הייתה כה מותשת או מנומנמת, שהיה קשה לבלות אתה זמן איכות אמתי.

בעצה אחת עם המנהלת, היועצת החינוכית והמחנכת הופיעה רות בכיתה של דנה, לשיחה עם התלמידים מלב אל לב, ועדכנה אותם שדנה מגיבה היטב לטיפולים הקשים ומקבלת את מה שעובר עליה בסבלנות ובאומץ, ואף לא מתלוננת ומתפנקת יותר מדי, כמו גיבורה. "דנה החליטה לנצח את המחלה, וכולנו, המשפחה והרופאים, מאמינים שהיא אכן תנצח אותה. אך בינתיים עוד יש לפניה דרך ארוכה ולא קלה והיא צריכה את כל התמיכה והעידוד שאפשר  לתת לה. אתם יכולים להיות חלק חשוב מאוד בסביבה התומכת שלה ולעזור לה במסע הארוך שצפוי לה עד להחלמה. האם אתם מוכנים לעשות משהו למענה?" שאלה רות. הילדים נענו מיד ב"כן" קבוצתי, ורות חייכה ושיתפה אותם בתכניות המשפחה לחגוג לדנה את יום ההולדת הקרוב שלה  בבית החולים, כיוון שנמנע ממנה לחזור בשלב זה הביתה. "האם אתם מוכנים לבוא ולחגוג את האירוע עם דנה ועם שאר הילדים במחלקה שלה?" ביררה רות, וכל הכיתה השיבה שוב ב"כן" פה אחד.

באותו יום עברה דנה טיפול כימי מאומץ וקשה ושכחה בכלל מיום ההולדת שלה. לאחר מכן שכבה לנוח ונרדמה.

כשהתעוררה לקראת ערב לא הכירה את המקום. החדר שלה היה מלא זרי פרחים ובלונים וסרטים ושמלה חדשה ויפה המתינה לה על הכיסא הסמוך. שתי אחיותיה הקטנות שישבו לידה מיהרו אליה בנשיקות ובקריאות "מזל טוב דנה", ורצו החוצה לקרוא להורים, שהיו עסוקים בהכנות האחרונות בחוץ. בתוך כמה דקות עזרו לה אימא וסבתא להתלבש בבגדים החדשים וחבשו על ראשה כובע בד לבן חדש ובעל תיתורת רחבה ומעוטרת בפרחי משי, כמו שהיא אוהבת. כששאלה למה כל זה, ענו לה: "הפתעה. תכף תדעי".

אבל ההפתעה הגדולה חיכתה לה בחוץ, כשליד הדלת זינקו עליה בחיבוקים חמים ובנשיקות לילך, מאיה ונאווה, ואחר כך כשהובל%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%93%d7%a9%d7%90ה לחדר האוכל ושם פגשה בבת אחת את שאר תלמידי כיתתה וכמה מורים, עם קבוצת הורים. הרבה שמחה הייתה במסיבה הזאת, ולא רק בשביל דנה אלא בשביל כל ילדי המחלקה. גולת הכותרת של האירוע הייתה בסוף. "דנה, כולנו חבשנו כובעים כדי להזדהות איתך." אמרה לילך. "אנחנו יודעים שאיבדת את שערך בגלל הטיפולים, אבל את לא צריכה להתבייש. כולנו מבינים את זה ואוהבים אותך איך שאת", הוסיפה מאיה. ונאווה הכריזה: "אסור לך להתייאש אף פעם, ותזכרי: השיער שלך יצמח מחדש, בדיוק כמו ראש הדשא הזה!" והיא יחד עם כל התלמידים שלפו בבת אחת מאחורי גבם ראשי דשא, מערכות המדע שרכשה הכיתה במיוחד עבור האירוע. דנה קיבלה חגיגית ראש דשא אחד בשבילה, והתלמידים הסתובבו בין ילדי המחלקה וחילקו גם לכל אחד מהם ראש דשא אישי.

"תראי, בתוך כמה ימים כבר נובט להם דשא על הראש", אמרה לילך, ומאיה הבטיחה: "גם לך יהיה דשא על הראש במהרה אמן!", ונאווה קראה: "רק שהשיער שלך יהיה שוב בצבע דבש ולא ירוק!", וכולם צחקו. "תודה רבה." חייכה דנה באושר, "אם ארגיש חס וחלילה עצובה ומיואשת, אני בטוחה שראש הדשא הזה ייתן לי כוח להתגבר על הכול. עכשיו יש לי עוד חבר עם ראש טוב, לי ולכל החברים במחלקה הזאת. נכון?" היא פנתה אל ילדי המחלקה, וכולם הנהנו בעיניים בורקות.

מתאים למארז ראש דשא. לפרטים נוספים על המארז לחצו כאן>>